חורף.
היום הלכתי עם אבא שלי לעיר.
ירד גשם.
הייתי עם מטרייה.
היה ממש מצחיק לראות שוב אנשים עם מטרייה
חורף הוא תמיד בשבילי תקופה קצת דיכאונית.
אני ממש שמחה שהוא הגיע
אבל הדיכאון יחזור איתי.
אני בטוחה בזה.
אני לא יודעת איך להילחם בזה
לא בטוחה בכלל שיש איך..
באלי לכתוב.
לכתוב ולכתוב ושוב לכתוב
כלכך התגעגעתי לזה.
אני חייבת לעשות את זה.
ולכתוב,כמו שאמרתי לו, בלי מסננים.
פשוט לכתוב, למרות שזה קשה..
היא תוקפת אותי
ההפרעה.
דווקא כשאני בזמן הכי חשוף שלי
היא תוקפת אותי.
ההפרעה.
מתחילה לגדול בתוכי לאט
היא מדברת אליי
היא רוצה שאני אשתגע
היא כלכך רוצה את זה.
אני מחזיקה את הראש
נשענת על הקיר
מנסה לנשום
מנסה להשתלט על עצמי
רק לא לתת לה לתפוס את כל המקום
אני מדברת לעצמי
"תירגעי,עוד מעט זה נגמר"
וזה לא נגמר..
זה לא נגמר..
;){kind=link}